שלום, בוקר טוב. שמי אלישע האס. אני מחוג הפרופסורים לחוסן מדיני. אני רוצה לומר עמדה שהיא קצת שונה. אני לא חולק על מה שאתה אומר, אבל אני רוצה להסתכל ממבט רחב יותר, בעיקר ללמוד מהערכות שפתרו בעיות כאלה, ואני מתכוון לטבע, שזה המקצוע שלי. אני רוצה להקדים ולומר שהחרדים הם הפוטנציאל החשוב ביותר בישראל היהודית בדור הזה ובדור הבא. זה ציבור עם ערכים, ציבור שיש בו גידול רב של האוכלוסייה, יש משמעת, יש קבל עול, יש פוטנציאל טוב מאוד לשירות של המדינה. אבל חייבים להפוך את הפוטנציאל למציאות על ידי פעולה שתתגבר על החסמים שנבנו במשך שני דורות, וזה לא עושים בבת אחת. אני אסביר למה. יש בעיה של התנגשות תרבויות בתוך צה"ל, ואני שהיתי לפני הרבה שנים בצה"ל, סבלתי מזה כמו שהחרדים יסבלו עכשיו. מפגש השתתפות שלי עם צה"ל היה מפגש לא טוב.

אני מדבר על תחילת שנות ה-60.

לא, אני מסכים. אחרי מלחמת יום הכיפורים הדברים השתנו, כן. אני הייתי קצין ביחידה קרבית במשך 32 שנה בסדיר ואחר כך במילואים. הבעיה הזאת היא בדיוק שהביאה להקמת המכינה בבני דוד. הם עלו על הבעיה ודאגו לחלק מהפתרון. אנחנו יודעים שגיוס בכוח יש לו 2 בעיות. בעיה אחת היא, אף מ"פ לא רוצה חיילים חסרי מוטיבציה והם מנופים. דבר שני, צה"ל נדיב מאוד בפרופיל 21, והחיילים יודעים להיות ארטיסטים, כך שחשוב להביא לידי כך שתהיה מוטיבציה. זה לא עושים בכוח של כפיה בחוק, ותהליך עמוק כל כך לא הולך בבת אחת. אני בא מעולם המדע, ויש תובנות שאפשר ללמוד מהטבע, ואני מציע ללמוד מהטבע. קודם כל, חשוב להבין שהתופעה שנקראת חיים אין בה שוויון. בטבע אין שוויון. שוויון גם לא קיים, וכל מי שניסה לכפות שוויון נכשל. התנועה הקיבוצית היא הדוגמה הקלאסית, אף פעם לא היה שם שוויון. להצליח במימוש הפוטנציאל ולהתגבר על הפער, צריך קודם כל ללמוד איך הטבע פותר בעיות כאלה, בעיות של ניתוב. כאשר יש חומר מסוים שיכול להגיע לכמה מקומות, איך מכוונים אותו? לא על ידי חסימות, לא ידי סנקציות, אלא על ידי תגמול, על ידי פתיחת שערים. אני יכול להדגים את זה בדיאגרמה. יש כאן אפשרות ללכת בכל מיני מקומות. יש זרם טבעי קטן לכל הכיוונים, אבל אם כאן יש משאבה שגורמת לשינוי, האוכלוסייה תלך לכאן, ולא למקומות אחרים. כלומר התגמול הוא תופעה שהטבע משתמש בה, וכדאי ללמוד את זה. דבר נוסף, בטבע אין מהפכות, אין מעברים חדים. כל מעבר ושינוי קורה בצורה כזאת. אין מעבר חד, לא קיים בטבע, אלא רק מעבר הדרגתי. והמעבר ההדרגתי הוא על ידי שינוי שמתחיל בקטן, אבל אז הוא הופך להיות שינוי גדול. זו תופעה שנקראת קואופרטיביות. זה יסוד מוסד בתופעות החיים. בטבע אין רבולוציה, יש רק אבולוציה, ואבולוציה הולכת בצעדים קטנים והפיכים, ולא בצעדים גדולים, לא בקפיצות. ורק תהליך אבולוציוני יכול להתגבר על הפער התרבותי שקיים, והוא קיים. והוא נוסד במשך מאה שנה, ואפשר להתגבר עליו. אבל לא במכה אחת. כל מהפכה חברתית או מדינית נכשלה בהיסטוריה, וגם כאן מהפכה לא יכולה לעבוד. דבר שלישי, יש תופעה קיימת בביולוגיה שנקראת קואופרטיביות, שזה אומר שאם יש גוף, אתה מוציא ממנו אחד, זה קשה מאוד, אבל השני כבר ייצא בקלות. כלומר, אם אתה מתחיל בקטן, במאמץ, כלומר בתגמול מוגבר, אז אתה יכול להגיע למצב הזה. כשאתה מתחיל כאן זה הולך לאט, אבל אז האחרים כבר באים מהר. זה חוק טבע, עם זה כדאי להשתמש. דבר אחרון בעניין הטבע, במעבר בין מצבים תמיד יש מצב ביניים שהוא הרבה יותר קשה, וקשה להתגבר עליו, וממנו אפשר ליפול לשני הכיוונים. זה הדבר שקיים בטבע. יש מצב אחד, ואם אני רוצה לעבור למצב השני צריך לעבור באמצע מצב מעורער, והמצב הזה הוא דורש הרבה אנרגיה והרבה השקעה כדי לעבור לצד השני. זה מה שצריך לעשות עכשיו – להשקיע את האנרגיה בקידום המעבר. דבר נוסף, צריך להגיע למצב שבו יהיה גיבוי ע"י החברה לחרדים שרוצים להתגייס, וזה חוק לא יעשה. בינתיים, החוק יוצר תופעה טבעית נוספת, והיא התכווצות. כשלוחצים על גוף חי, הוא סוגר מדפים, הוא מתכווץ, וקשה יותר לחדור אותו. לכן יש כאן צורך לעבור בבסיס רוחני שיחליף את הבסיס הרוחני שמונע את הגיוס. החוק הזה מתחיל תהליך לא בעוצמה המלאה שאנחנו רוצים, אבל אין ברירה, צריך ללכת בהדרגה כדי שהאמון יתחדש והתהליך הטבעי הקואופרטיבי יביא את האנשים. לכן אני תומך בחוק כמו שהוא. למרות שיש אנשים אומרים שאין מספיק סנקציות – יש מספיק. התהליך יתגבר אם נלך בחוכמה ולא רק בכוח. הציונות תמיד צמחה מלמטה למעלה. גם כאן זה יהיה.